<h1>פירוש קדמון לא נודע למי מכת"י — מעילה</h1>
<h2>דף כה.</h2>
[מעילה י"ד ע"ב] פי' הרא"ש. מותר הקטורת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין כו'. קס"ד השתא דלאלתר כשקני צרכי בנין לאלתר היו מחללין מעות של הקדש בשעת קניה על העצים ועל האבנים ועל כל מה שקונים ופורעים לא על שכר האומנין שבונין הבנין אלא לאחר שנבנה כל הבנין היו מביאין מותר הקטורת ומחללין אותן על מעות האומנים כלומר על אותן מעות הקדש שיתנו לאומנין בשכרן ויצאת הקטורת לחולין ומעות האומנין בשוה הקטורת חזרו והיו קודש וחוזרין ולוקחין אותה הקטורת מן האומנין ממעות תרומת הלשכה ומערבין אותה קטורת עם קטורת חדשה והויא כולה חדשה. ואמאי ליחליה אבנין. הכי קא קשיא ליה אי ס"ד כדאמר שמואל דבונין בחול ואח"כ מקדישין ליחליה לקטורת אבנין עצמו. דלא איכא בנין. דלא בנו אותה שנה כלום. והא על מעות האומנין קתני. אלמא דבנו בנין. אין ודאי דבנו בנין אלא דליכא בנין שיעור מעות השוה זה הקטורת משום דלאלתר כשקונין צרכי הבנין היו פורעין ממעות הקדש מידי יום יום והא דקאמר בנין שיעור מעות בבנין שנבנה באותו יום קאמר דדבר מועט היו בונין ביום אחד אבל מעות האומנין כיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכשנגמר כל הבנין יש שם שכירות הרבה הלכך מחללין אותה על מעות האומנין ולא על הבנין ואכתי אם איתא לדשמואל ליחלל אההיא פורתא בנין דבנו באותו יום דהא אמר שמואל הקדש שוה מנה כו' ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא הלכך מחללין אותה על מעות האומנין בלבד שיהיה לקבל מעות הרבה אבל אם היה בבנין כשיעור מעות ששוה הקטורת הכי נמי דמחללין אותה אבנין. (ע"כ פי' הרא"ש).
